כשאני מתבונן בדרכי חייהם של אדירי התורה, אבירי המוסר, ומצניעי הלכה כמו החזון איש, החפץ חיים והגאון מוילנה, מתמלא הלב גאווה ותודה על שמאורות כאלה משבצים את שמיו של עם ישראל. מי אני לעומתם? עפר תחת רגליהם, ואף על פי כן איני יכול שלא להישרך בדרכי שלי.
אני מעריץ ללא גבול את עולמם ומעשיהם של הרב רא"י קוק זצק"ל, של ר' מנחם מנדל שניאורסון, הרי מלובביץ' שליט"א ודומיהם. אני מוקסם מהזיו השפוך על פניהם,זיו של טוב לב וטוהר לב העוברים על גדותיהם, אך עם כל הכבוד וההערצה שלבי רוחש אליהם ועל אף רגש ההתבטלות שאני חש בפני גדולי ישראל אלה ואחרים, איני יכול שלא ללכת בנתיב שכובשות רגליי בגן החיים, בשביל היחיד שלי.
כשלנגד עיניי מופיעים הר"מים (ראשי ישיבות) הצעירים והנמרצים, תלמידי חכמים בעלי אמונה תמה ויוקדת המרביצים תורה בישיבות ההסדר ומעצבים דור חדש וטיפוס חדש של תלמיד ישיבה הכורך את הספר עם הסיף, את הטנק עם הגמרא, נצבט הלב על כך שדבריי חותרים, למעשה, תחת עבודת הקודש שלהם.
כשאני מהרהר בגרי הצדק שהגיעו אלינו ממרחקים ודבקו ביהדות בכל חום לבם, בתום ובאמונה לוהטת, היד כאילו נעצרת והעט נשמט.
כלום יש לי ברירה? אמנם יכול אני לכבוש את אמיתי בלבי, אך ספק אם מישהו יצא נשכר מכך. האמת – בוודאי שלא. יכולני לגנוז את הכתובים או להשמידם ובכך למנוע צער, כאב, ואולי אף בושת, מקרובי משפחה, מידידים ומכרים. השאלה היא אם שיקול זה ראוי שיהיה המכריע, או שמא השמעת האמת האישית כפי שזו צורפה וחושלה בכור החיים ובחיפושים הכנים והבלתי נלאים, עדיפה יותר?
אני מעריך מאד את כנותם ויושם של כל אלה שהוזכרו לעיל, אך אני מעריך גם את תום אמונתי וכנות דבריי. אני מסוגל להאמין רק באמת שעולה מנבכי נשמתי ומניסיון חיי, אך איני מסוגל ללכת בעקבות אמיתם של אחרים, אחר דגל הנישא בידי אחרים כשלבי אינו נוהה אחריו.
לידה כרוכה בכאב, אך הניתוק מגוף האם מאפשר לוולד לחיות את חייו שלו.
העניין אינו אישי בלבד, אלא אף בעל משמעות לאומית וכלל אנושית. אני חש בבירור כי היהדות, למען חייה ואורך ימיה, זקוקה לא לרפורמה, אלא למהפך. לא לתשתית חדשה, אלא להבנה חדשה של התשתית הישנה, לתפיסה חדשה של המורשת ההיסטורית ושל המסר שלה לעולם.
אני מודע לכוח הסתירה של דבריי, ועל כך אני כואב ומתנצל, אך אני גם מכיר בכוח הבונה שלהם לטווח הרחוק יותר, ומשום כך אני מרהיב עוז לפרסם את דבריי ברבים.
וכבר הכריז הרב רא"י קוק זצ"ל: "האמת אינה ביישנית ואף אינה פחדנית".
עד כאן הקטע מתוך הספר "במעגלות זן, מסע אל האני", מאת ז. בש.
ואולי גם זה קשור: דיוק
